יורגוס פפנדראו

יורגוס פפנדראו
Γεώργιος Παπανδρέου (νεότερος)
לידה	16 ביוני 1952 (בן 72); סיינט פול, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, יוון
השכלה	בית הספר לכלכלה של לונדון (1977); אוניברסיטת סטוקהולם; King City Secondary School; קולג' אמהרסט; בית הספר לכלכלה של לונדון; אוניברסיטת הרווארד; מכללת אתונה ;
מפלגה	התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית, תנועת הסוציאליסטים הדמוקרטים, PASOK - Movement for Change
	www.papandreou.gr
	8 בפברואר 2004 – 18 במרץ 2012; (8 שנים)
	→ קוסטס סימיטיס אוונגלוס וניזלוס ←
	6 באוקטובר 2009 – 11 בנובמבר 2011; (שנתיים)
	→ קוסטס קרמנליס לוקאס פפדמוס ←
	2009–2012; (כ־3 שנים)
	6 במאי 2012 – 31 בדצמבר 2014; (שנתיים)
	1996–2004; (כ־8 שנים)
	2004–2007; (כ־3 שנים)
	10 במרץ 2004 – 6 באוקטובר 2009; (5 שנים)
	→ קוסטס קרמנליס אנטוניס סמאראס ←
	7 באוקטובר 2009 – 7 בספטמבר 2010; (336 ימים)
	→ דורה בקויאניס דמיטריוס דרוטסס ←
	19 בפברואר 1999 – 13 בפברואר 2004; (5 שנים)
	→ תאודורוס פנגאלוס Tasos Giannitsis ←
	6 באוקטובר 2009 – 7 בספטמבר 2010; (337 ימים)
	→ דורה בקויאניס דמיטריוס דרוטסס ←
	1994–1996; (כשנתיים)
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של אות הכתר הבלגי (2001); הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2000); מפקד עם כוכב במסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (1996); הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (1998); אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (2003); הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2001); מסדר הכוכב הלבן, דרגה 1 (1999); הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה (2002) ;
חתימה

יוֹרְגוֹס פַּפַּנְדְרֵאוּ (ביוונית: Γιώργος Παπανδρέου^[1], באלפבית פונטי בינלאומי: [ˈʝoɾɣos papanˈðreu]; נולד ב-16 ביוני 1952) הוא ראש ממשלת יוון לשעבר, המנהיג של "התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית" ונשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי משנת 2006 ועד שנת 2022.

ביוגרפיה

פפנדראו נולד בעיר סיינט פול שבמדינת מינסוטה שבארצות הברית. בנעוריו חי עם משפחתו בשוודיה ובקנדה. הוא בנו של ראש הממשלה לשעבר, אנדראס פפנדראו ונכדו של ראש הממשלה לשעבר, שעל שמו הוא קרוי^[2].

למד לתואר ראשון בסוציולוגיה בקולג' אמהרסט שבמסצ'וסטס ולתואר שני בסוציולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון. עסק במחקר בנושאי הגירה באוניברסיטת סטוקהולם בשנים 1972–1973 ושימש כחוקר בדרגת פרופסור במרכז לענייני מדיניות חוץ של אוניברסיטת הרווארד בשנים 1992–1993.

ב-1981 נבחר פפנדראו לפרלמנט היווני וב-1985 התמנה לסגן שר התרבות. מאז כיהן כשר בכל ממשלות יוון שבהן יוצגה המפלגה הסוציאליסטית. ב-1988 התמנה לתפקיד שר החינוך והשר לענייני דת, תפקיד אליו התמנה שוב ב-1994. בכהונתו השנייה כשר החינוך תרם להקמתה של האוניברסיטה הפתוחה היוונית. ב-1993 ושוב לאחר מכן ב-1996 כיהן כסגן שר החוץ. ב-1997 מונה למשרת השר האחראי על התיאום הממשלתי בהתמודדות על אירוח האולימפיאדה בשנת 2004. בפברואר 1999 התמנה לתפקיד שר החוץ. הישגיו הבולטים בתפקיד זה היו תרומתו לשכנוע הוועד האולימפי הבינלאומי לקיים את האולימפיאדה בשנת 2004 באתונה ושיכוך מסוים של המתיחות עם טורקיה, כשיוון אף מביעה תמיכה פעילה בהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי. הוא אף ריכך את הרטוריקה הלאומית של אביו.

ב-2004 נבחר לראשות מפלגתו ומשנה זו עד 2009 כיהן בתפקיד יו"ר האופוזיציה. במאי 2005 נבחר לסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי ובינואר 2006 נבחר פה אחד לתפקיד נשיא האינטרנציונל.

ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו ונשיא הנציבות האירופית ז'וזה מנואל ברוזו בפגישה בבריסל בשנת 2010

ב-4 באוקטובר 2009 זכתה מפלגתו במספר המושבים הגבוה ביותר בבחירות לפרלמנט היווני עם כ-44% מהקולות כשיריבתה הגדולה, מפלגת הדמוקרטיה החדשה, זוכה רק בכ-33.5%. ב-6 באוקטובר, הושבע פפנדראו לתפקיד ראש הממשלה ה-182 של יוון, תוך שהוא מבטיח לאזרחי יוון את ביצור שלטון החוק ומאבק בשחיתות הציבורית, טיפוח ערכי צדק וסולידריות חברתית, פיתוח סביבתי וקידמה ואף מבטיח להעלות את השכר ולהגדיל את הפנסיה של העובדים.

כשנכנס פפנדראו לתפקידו גילה כי מצבה הכלכלי של יוון גרוע בהרבה משסבר. בין היתר התברר כי דירוג האג"ח של המדינה הוא הגרוע בגוש האירו. כמחצית השנה לאחר היכנסו לתפקיד, נאלץ פפנדראו לפנות לאיחוד האירופי ולקרן המטבע הבינלאומית בבקשה לסיוע כספי משמעותי לצורך חילוץ יוון מהמשבר הכלכלי העמוק אליו נקלעה. ב-20 באוקטובר 2011 העביר פפנדראו בממשלה החלטה על ביצוע קיצוצים בפנסיות ובשכר וב-31 באוקטובר קרא לקיום משאל עם על עסקת החילוץ שגובשה עם האיחוד האירופי וקרן המטבע. צעדים אלו עוררו הפגנות אלימות ביוון. ב-1 בנובמבר הודיע שר הביטחון פאנוס בגליטיס, בגיבוי פפנדראו, על החלפת צמרת הצבא היווני וב-3 בנובמבר חזר בו פפנדראו מכוונתו לפנות למשאל עם לאישור תוכנית החילוץ והקיצוצים. בשעות הקטנות של הלילה, בין ה-4 ל-5 בנובמבר ניצח פפנדראו בהצעת אי אמון ברוב של 153 לעומת 145 קולות בפרלמנט, לאחר שהתחייב להקים ממשלת אחדות לאומית שתרכיב מפלגתו ביחד עם מפלגת הדמוקרטיה החדשה. הממשלה תיגש לבחירות לאחר שתאשר את תוכנית החילוץ והקיצוצים שהוכנה על ידי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית.

ב-6 בנובמבר הגיעו פפנדראו ומנהיג האופוזיציה, אנטוניס סאמארס, להסכמה על הקמת ממשלת אחדות שתביא ליישום תוכנית החילוץ והוסכם כי בחירות יתקיימו רק לאחר שתיושם. כמו כן נקבע כי פפנדראו לא יעמוד בראש ממשלת האחדות. ב-9 בנובמבר 2011 התפטר רשמית מראשות ממשלת יוון.

בשנת 2015 הוא ביחד עם פיליפוס פטסאלניקוס הקים מפלגה חדשה, שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות שנערכו באותה שנה.

חיים אישיים

פפנדראו שולט בחמש שפות: יוונית, אנגלית, שוודית, ספרדית וצרפתית.

בשנים 1976 ל-1987 היה נשוי לאוונטיה זיסימידס, ולהם בן, אנדראס (יליד 1982). לאחר גירושיו נישא לעדה, ולהם בת, מרגריטה-אלנה (ילידת 1990).

פפנדראו זכה במספר רב של עיטורים ופרסים.^{[דרושה הבהרה]}

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורגוס פפנדראו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של יורגוס פפנדראו (באנגלית)

יורגוס פפנדראו, ברשת החברתית פייסבוק
biography/Georgios-Papandreou יורגוס פפנדראו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
האתר הרשמי של ראש ממשלת יוון (ביוונית)
יוון: הסוציאליסטים זכו בבחירות הכלליות, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2009
ויקטור אליעזר, סלט יווני: מי אתה ג'ורג' פפנדראו?, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2011
דפנה מאור, "האליטה האירופית לא רצתה לעזור ליוון. הם רצו להעניש אותנו על חטאינו", באתר TheMarker‏, 14 בספטמבר 2017

הערות שוליים

^ שמו הפרטי הוא קיצור של Γεώργιος, הנהגה: [ʝeˈorʝios]. לעיתים קרובות נכתב האנגלוז ג'ורג'.
^ סוכנויות הידיעות, כמו אבא וסבא: עוד פפנדראו מנהיג את יוון, באתר ynet, 6 באוקטובר 2009

[1] שמו הפרטי הוא קיצור של Γεώργιος, הנהגה: [ʝeˈorʝios]. לעיתים קרובות נכתב האנגלוז ג'ורג'.

[2] סוכנויות הידיעות, כמו אבא וסבא: עוד פפנדראו מנהיג את יוון, באתר ynet, 6 באוקטובר 2009

[1]

[2]